ליגה לאומית 2013

[חגי פרנק]

נראה לי שעם מד כושר של 2531 שי פורת הוא כמו רב אמן.
אצלנו בקבוצה אור עזב מרצונו. אין משמעות לקבוצת בשם אלקנה אם לא משחקים בה לפחות 2 שחקנים שגדלו במועדון(אילן וצחי) לדעתי שילה גם היה צריך להיות איתם אבל הוא לא חשב כמוני.
אין לי מושג כמה התקציב של פורת אבל אני מניח ששחקנים כמו ג'ירי גירקה, נתן בירנבוים ויוחנן אפק לא משחקים בלי תנאים.

[Oded Ross]

פרט לתוצאות, סרטון וכמה תמונות בפייסבוק לא ממש היתה באתר האיגוד או כאן התייחסות לנעשה על הלוח בסיבוב האחרון.
היום התווספו לשם משחקי הסיבוב, כרגיל בחסות משפחת טרטטוביץ':
http://www.chess.org.il/users/ShowNewsU ... ntTypeId=2
אגב, האם אני היחיד שלא מבין מה התמונות של ראשי עיריות אשדוד וב"ש מחפשות בהודעות של קלדור על הלאומית? האם זו דרך חדשנית להגדיל את התקצוב העירוני?

הסיבוב היה מותח מאוד גם בצמרת וגם בתחתית.
כפי שניתן לראות, המשחק שבסופו של דבר התברר כמכריע נפתח בווריאנט חריף מאוד בגרינפלד. 13 המסעים הראשונים שוחקו תוך דקות ספורות וכפי שאמר רודשטיין לאחר המשחק, 14.מהג1 היה חידוש (הוא עצמו שיחק את המסע הזה בשנה שעברה, אבל אז השחור שיחק 13...מהה8 ולאחר מכן פא5 והמשחק הסתיים בתיקו במסע ה-45). ההתקפה של סוטובסקי נראתה מאוד מסוכנת ומקסים סבר שהוא החמיץ זכייה בשלב מסוים. לפי הבעת פניו של אמיל אחרי 33.צד5!, הוא כנראה החמיץ את המסע הזה או לא חישב אותו מראש עד הסוף.
לעומת ההחמצה הזו של אשדוד, נבאתי ובעיקר פוסטני (מול גולוד ומיכלבסקי בהתאמה) לא הצליחו לממש יתרון לטובת ב"ש בלוחות האחרונים.
פוסטני סיים עם 9.5 מ-11, תוצאה שגם גרינפלד השיג בעונה שעברה ורויז לפני כמה שנים. לא זכור לי שחקן בלאומית שצבר 10 נק' ומעלה, אולי אורי או משה זוכרים דבר כזה?
המשחק וולוקיטין-רויז הסתיים הרבה אחרי השאר כאשר האוקראיני מנסה במשך שעות לזכות סיום רצים שככל הנראה העדיפות בו אינה מספקת. הוא טען אחרי המשחק שהיה צריך לשחק ב3 מוקדם והראה וריאנט בו השחור משחק ב5 ואז נכנס לכפאי, אבל זה לא היה נראה כמו ההגנה האופטימלית. לאחר חילופי הרצים סיום הרגלים היה תיקו פשוט.

בתחתית המצב של שלוש האחרונות נראה כמעט חסר-סיכוי, אבל ת"א כמעט חוללה נס עם ניצחון גבוה על אלקנה. לאחר תיקו די מהיר בין גודנה לאורטובסקי בלוח הראשון, המארחים ניצחו ארבעה משחקים ברציפות (מומלצת לצפייה תחבולת הזכייה היפה של קרייז מול נדובורה בלוח השני), אך במשחק האחרון (לוח 5) גרגורי גורביץ' הוציא את מלכו של שוצמן לטיול ארוך שהסתיים במט.
פורת הפסידו מינימלית לכפר-סבא שזו תוצאה טובה עבורם בהתחשב ביחסי הכוחות (בלוח הראשון עידו הנחיל הפסד ראשון העונה לרוזנטליס), אבל ב"ש י"א, במפגש שקול על הנייר מול הפועל פ"ת, ספגה תבוסה עם שלושה הפסדים בכלים השחורים (המשחק בין רכליס לחמלניקר בלוח הראשון היה חד-צדדי באופן מפתיע) וכמעט הסתבכה באופן רציני.
למתעניינים, אם שוצמן היה מנצח במשחק האחרון של ת"א, שלוש הקבוצות (פורת, ב"ש י"א ות"א) היו מסיימות עם 28 נקודות ואז פורת היו נשארים בזכות יותר נקודות אישיות (פחות נצחונות קבוצתיים), ולא נדרש חישוב מעמיק כדי לראות שהברגר של ב"ש י"א גבוה משמעותית מזה של ת"א כי הם עשו תוצאות גרועות מול התחתית (הפסדים לת"א ולנתניה) והרבה יותר טובות מאשר התל-אביבים מול קבוצות מרכז הטבלה.

נתניה אמנם התקרבה בסוף להישארות אבל הם פיגרו 3-1 מול הרצליה כבר אחרי כשעתיים וחצי ורק לקראת הסוף השיגו נצחונות בלוחות הקיצוניים כדי להשוות ל-3-3. הם בוודאי יצטערו על הפסדם לאלקנה שבסופו של דבר היה זה שהביא לירידתם.

המשחק האחרון של הסיבוב היה תיקו ב-89 מסעים בין שניים מכוכבי הפורום IC ונקאמורה (ישראל כספי וגיא ליבמן, למי שלא מרבה להסתובב פה ).
למרות התחזית של ישראל בשלב מוקדם של העונה אותה כתב בנושא זה, גם ניצחון בסיבוב האחרון שהיה מביא אותו ל6+, כלומר 8.5/11, לא היה מספיק לו לציון לר"א, אבל חילוץ התיקו הזה בסיום מלכות עם רגלי פחות הבטיח לליבמן ציון ראשון לאב"ל, ברכות!
התיקו הנ"ל בצירוף הפסדו של אלכס כספי לארלינסקי ואי-ניצול יתרון ברור בסיום של אלתרמן מול גופשטיין מנע מראשון להשלים הישג נדיר של נצחונות מול כל הקבוצות פרט לב"ש ואשדוד, אבל כמובן שהם עדיין סיימו בקלות במקום השלישי.
שחקן נוסף שהשיג ציון (מ-9 משחקים) בעונה המלאה הראשונה שלו בליגה כלשהי מזה עשור (ובלאומית כנראה אי-פעם) הוא מיכאל קוברין מנתניה. לא בדקתי אחרים.

נראה לי שעם מד כושר של 2531 שי פורת הוא כמו רב אמן.
אצלנו בקבוצה אור עזב מרצונו. אין משמעות לקבוצת בשם אלקנה אם לא משחקים בה לפחות 2 שחקנים שגדלו במועדון(אילן וצחי) לדעתי שילה גם היה צריך להיות איתם אבל הוא לא חשב כמוני.
אין לי מושג כמה התקציב של פורת אבל אני מניח ששחקנים כמו ג'ירי גירקה, נתן בירנבוים ויוחנן אפק לא משחקים בלי תנאים.

המשפט הראשון ללא ספק נכון.
אפק לא שיחק בפורת העונה וג'ירקה הוא אמנם שחקן זר אבל גם אורטובסקי לא גר בארץ ככל הידוע לי ואני בספק אם בירנבוים וג'ירקה מקבלים יותר משחקני הרכש שלכם.
מבחינת כמות שחקנים שגדלו במועדון (תרתי-משמע) קשה להתעלות על הפורתים

[חגי פרנק]

"(בלוח הראשון שי הנחיל הפסד ראשון העונה לרוזנטליס),"
אתה כנראה לא מבחין בין האחים שהתחכמו הפעם ושמו את עדו בלוח הראשון. אני מניח שאדוארדס דווקא יודע לאיזה אח הוא הפסיד.

[Oded Ross]

לא, סתם לא הייתי מרוכז בזמן הכתיבה. הם לא כאלה דומים

[shtrubi]

שבוע טוב לכולם !
הסיכום שלי לליגה הלאומית השנה והתייחסות לדברים שנכתבו:
קודם כל עידו אכן ניצח את רוזנטליס בלוח הראשון והחמיץ בחצי נקודה את הציון לרב אמן וזה עוד יגיע.
שנה כמו בכל שנה ידענו שעד הרגע האחרון נשקפת לנו סכנת ירידה וכך באמת היה ,היה שלב שתל אביב הובילה 4.5 0.5 על אלקנה
וניצחון של שוצמן היה מסבך אותנו משום שלא היה ברור שעידו מנצח וגלבוע עושה תיקו, ברגע ששוצמן הפסיד ועידו ניצח התמונה התבהרה
והמשחק שלי ושל גלבוע הפכו להיות חסרי חשיבות ( אני ישר עשיתי מסע יצאתי החוצה והצעתי לדני תיקו במסדרון)
השנה שלנו הייתה מאוד יציבה ניצחנו רק משחק אחד אך לא חטפנו תבוסות רציניות ( רק מול בש ואשדוד הוצאנו 1.5)
3 הלוחות הראשונים שלנו עידו ג'ירי ואני השנה נתנו את הטון והוצאנו 18 נקודות ביחד.
ללוחות האחרונים היה קצת קשה השנה אך אני בטוח שבשנה הבאה הם יתרמו יותר נקודות.
תודה לכל השחקנים ששיחקו ותרמו נקודות ועזרו אחד לשני במשך השנה : דודי ,עמוס,אורי,מיה ,נתן ג'ירי ועידו.

עכשיו קצת התייחסות לדברים שנאמרו, הליגה הלאומית היא ליגה מאוד קשה לקבוצה כמו שלנו ולקבוצות אחרות כמו נתניה אלקנה תל אביב או קבוצות שעולות מהליגה הארצית ושזו שנה ראשונה שלהם בליגה, אנחנו שעלינו שנה ראשונה לליגה הלאומית באותה עונה ירדנו חזרה לארצית ושיחקו אצלנו שחקנים חזקים כמו האחים מיכלבסקי.
באמת עולה שאלה גדולה האם צריך להשקיע משאבים גדולים בליגה הלאומית? לדעתי לא , בטח לא במבנה של הליגה היום , ההבדלים בין הליגה הלאומית לארצית הם כל כך גדולים שקבוצה שעולה לליגה הלאומית בלי חיזוק והשקעה לא יכולה לשרוד , אני אומר אז מה? הכי גרוע יורדים ואז עולים בחזרה (לנו יש ניסיון בזה ירדנו פעמיים מהליגה הלאומית וחזרנו כעבור שנה), אני יכול לומר שהתקציב של הליגה הלאומית שלנו הוא פחות ממה שמשלמים לשחקן בלוח 6 מהקבוצות הבכירות, כסף לא יכול לקנות את האליפות וזה הוכח בשנים האחרונות טוב מאוד, מסורת כן יכולה לקחת אליפות ולעזור להישאר בליגה.
תשקיעו במועדון בנוער במדריכים לא בליגה הלאומית חבל על הכסף.
אני לא יודע מה הסכומים שמשלמים בליגה לרבי אמנים, אמנים בינלאומיים, אמנים שחקני נוער, לדעתי לשחק בליגה הלאומית זו זכות וחוויה אדירה הליגה יותר חזקה מתחרות סגורה בלוחות הראשונים, אין לי בעיה אם יש שחקנים שרוצים לעשות ציונים לרב אמן או אמן בינלאומי לשים אותם אצלנו בלוחות הראשונים ( כמובן עם תשלום סמלי לכל משחק שהם משחקים שישלמו לקבוצה שנותנת להם את האפשרות לעשות ציון ולשחק בלוחת הראשונים, הגיוני?)
אני לא מבין מה נותנת קבוצה בליגה הלאומית אם אין בה שחקני בית(אני מסכים אם חגי בקשר לזה), לפחות חצי מהקבוצה צריכה להיות שחקני בית או שיש להם זיקה מסוימת למועדון, מה נותן שיש בקבוצה 6-7 שחקנים והם פשוט משחקים אני באמת לא מבין.
אבסורד נוסף שלא כל כך מצאתי מצבים כאלה שמתקיימים הם שיש מועדונים כרגע וגם היו וגם יהיו שיש להם שתי קבוצות בליגה לאומית, אם זו ליגה לא יכול להיות שתי קבוצות מאותו מועדון באותה הליגה
לא שמעתי בענפים אחרים על דבר כזה ( בטוח יש ואני לא מכיר נכון?) לפני שנה ירדה קבוצת באר שבע למשל והשנה היא שיחקה באותו הרכב כי עלתה קבוצה אחרת מליגה ארצית זה לא הגיוני בעיני ,
קבוצה שיורדת צריכה לרדת כקבוצה ולעלות כקבוצה.
אני אשמח שיגבילו את מספר הקבוצות לכל מועדון לקבוצה אחת בליגה הלאומית, ככה תיפתח אפשרות למועדונים אחרים לשחק בליגה הלאומית , האם זה יקרה ? לא נראה לי.
לסיכום: שיהיה בהצלחה בליגות השנה א ב ג ארצית ונתראה שנה הבאה בליגה הלאומית.
שי פורת.

[GM]

שי,
ראשית שוב ברכות על הישגכם. אתם קבוצה מיוחדת שמסמנת הרבה צדדים יפים של השחמט בישראל. אני שמח מאוד שאתם בליגה הלאומית.
לגבי הגבלת מספר הקבוצות בליגה הלאומית מאותו מועדון - ברור שיש הגיון בדבר אבל גם הרבה חסרונות: בעצמך ציינת את החוייה לשחק בליגה הזו והגבלה שכזו תמנע מהרבה שחקנים וקבוצות את החוויה - קבוצתי שביקרה בליגה לשנה בעונת 2011 זכתה באליפות הליגה הארצית בזכות ולכן מדוע למנוע מאיתנו את החוויה ?
כמדומני השנה כפר-סבא תשלח עוד קבוצה לליגה הלאומית - אם צעירי המועדון יוכלו להשתפשף בליגה הלאומית זה יהיה רווח לכולנו, לא ?

[פז]

חברים!

אפשר לסכם את הדיון במשפט אחד של שי : "תשקיעו במועדון בנוער במדריכים לא בליגה הלאומית חבל על הכסף."

[דן]

שלום לכולם!

והפעם, סיכום נדיר, מסיבות ברורות, של הליגה הלאומית שלי, כולל מספר השקפות רחבות יותר.

1996 - התגבשות החלום וסימון המטרה
זו הייתה העונה הראשונה של הליגה הלאומית, שאחר התפתחותה עקבתי בזכות תיעוד מוקפד של התוצאות והמשחקים, שהופיעו אז הן כביולטין מודפס והן כסיכום עשיר לאורך מספר גיליונות של בטאון האיגוד.
וכן, כבר אז, בגיל 12, במקביל להתעניינותם של שאר הילדים בחוג במרכז ביכורי-העתים במתרחש בליגה, בין היתר בזכות השיחות עם מדריכינו שדיווחו ממקור ראשון ושיתפו אותנו בחוויותיהם, חשבתי כמה כיף יהיה להפוך ממתעניין בלבד לשחקן ממש בליגה - אחרי הכל זה באמת נראה אפשרי!...

2006 - תחילת הדרך
מבט על כרטיס השחקן שלי באתר הנפלא של מועדון נתניה מראה שהייתה לי באותן 10 שנים עלייה הדרגתית במד-הכושר.
למרות זאת, קשה לי לשחזר כיום את השקפות העולם השחמטיות באותן שנים. אני דווקא כן זוכר, כיצד בהשפעת גיל ההתבגרות ותחילת עיצובה של האישיות, נהייתי רגיש מאוד לחוסר צדק, דבר שעורר את חוש הבקורת שלי עד לרמה כמעט קיצונית. כך גם לגבי השאיפה להתנהגות עצמית הוגנת על-פי השקפת עולמי.
בכל אופן, לאחר שנות התיכון ועם סוף השירות הצבאי המרוחק, נוצרו הנסיבות המתאימות, עם השלווה הנפשית, שאפשרו השגת תוצאת שחמט טובה.

היינו בליגה א', בקבוצת גמביט עירוני ת"א ע"ש משה צ'רניאק (שם מכובד ויפה לקבוצת שחמט!), ואני זוכר את ההשתלבות הנעימה בקבוצה וכיצד, למרות התחלה צנועה התקדמנו במעלה הטבלה. באותה עונה התווסף (באופן חד-פעמי למיטב ידיעתי) סיבוב משחקים נוסף, שהפגיש ביניהן קבוצות ממקומות סמוכים בטבלה. בהיותנו במקום השני התמודדנו נגד המובילה מנתניה, בשאיפה לנצח ולעלות לליגה הארצית. האדרנלין והמתח הספורטיבי היו עוצמתיים - הובלנו 0.5-2.5, אבל לא הצלחנו לחלץ את מחצית הנקודה הדרושה משני המשחקים הנותרים. נשארנו בליגה א'. היה מאכזב מאוד, כי חלחלה ההכרה שכל העונה המוצלחת ירדה לטמיון - היינו צריכים להתחיל הכל מחדש וכלל לא בטוח שניתן בכלל לשחזר את הכושר הטוב, ואת כל ההצלחה של אותה שנה כדי "להגיע אל החלום".

ואכן, העונה הבאה, באותה קבוצה ובאותה ליגה, הייתה מוצלחת פחות - האווירה בקבוצה הייתה נעימה וטובה כקודם, אבל למרות המיקום בצמרת, לא היינו קרובים כלל לעלייה...

2011 - עד שנגיע וניגע אל החלום
אחת מהשקפותיי בליגה בשחמט הייתה, שאין לבקש מעברים לקבוצות או ליגות עיליות - בקשות משמעותן התחייבויות לתוצאות, ואני העדפתי את הסדר ההפוך. להשתדל לעשות את התוצאות הטובות ביותר, בליגות, בקבוצות ובמשחקים הנתונים - וטבעי לקבל בבוא העת הזדמנויות מאתגרות יותר: יחד עם הקבוצה שתצליח או אפילו לבד אם התוצאה האישית טובה משמעותית ביחס לליגה או לקבוצה. והכל כאמור, בלי לחץ, בלי יוזמות ובלי התחייבויות שלא בטוח שאצליח לעמוד בהן.
אינני יכול להצביע על תוצאות מיוחדות שלי בשנתיים-שלוש הקודמות, אבל אולי בעקבות ההצלחות היחסיות שכן היו, ויחד עם הנאמנות הארוכה למועדון התל-אביבי מאז קייטנת השחמט בקיץ 1994, זכיתי להופעת בכורה בליגה בהרכב הקבוצה הראשונה של המועדון!

הקבוצה הזו הייתה אז בליגה הארצית, ורצה הגורל ובעונה רגועה למדי במהלכה הפסדנו פעמיים, ושהייתה בשליטת ירושלים ט' הנחושה והנמרצת, התמקמנו במקום הראשון בפעם היחידה בעונה דווקא לאחר הסיבוב האחרון!
וכן, גם העונה שלי הייתה מוצלחת - עונה נדירה ללא הפסד בליגה.
וכך הייתי שותף להגשמת החלום מבלי להפר את עקרונותיי - ללא דרישות וללא דילוג למועדון אחר. זכיתי להגיע ולשחק בליגה הלאומית תוך כדי שאני עוזר קצת לקבוצתי בהעפלה!

2013 - לחיות את החלום
אמנם העונה הראשונה שלי בליגה הלאומית הייתה בשנה שעברה, אבל קיבלתי בהבנה את שיתופי במשחקים מעטים בלבד. לגיטימי לשלב בין מתן האפשרות ל"שחקני הבית" לקבל את גמולם ולשחק בליגה אליה העפילו, לבין מאמצים לבסס את הקבוצה לפחות לעוד עונה בליגה החדשה.
השנה זכיתי לחיות את החלום. העונה אפילו הייתה מוצלחת מבחינתי וקבוצתנו - מגובשת, נחמדה ורצינית.
ההתלכדות הקבוצתית השרתה בטחון ראוי במשחקי המפתח החשובים נגד יריבות מסוימות, שאותן ניצחנו, אבל אולי שילוב של התרגשות, חוסר נסיון או סתם נסיבות של חוסר מזל ברגעים מסוימים, שהתבררו בדיעבד כקריטיים, הביאו למספר תבוסות שהיה קשה לאזן.
תמה העונה, ונפרדנו לשלום מהליגה הלאומית.
החלום לא פג, אלא רק שינה מעט את צורתו:
ההשתתפות בליגה הלאומית מתחלפת עתה בציפייה לשחק היטב בליגה הארצית בתקווה לשוב במהרה לליגה הראשונה!


הליגה הלאומית מהווה, כאמור, חגיגה של שחמט הן למשתתפים עצמם והן לכל השחמטאים הרבים החולמים להגיע אליה, בהיותה שונה משמעותית מכל ליגה אחרת ואפילו כמעט מכל אירוע שחמטי אחר. וזאת למה?
1. האיכות -
אחת ההזדמנויות הבודדות של חובבי השחמט לשחק משחק בקצב מלא נגד רבי אמנים, חלקם מנבחרת ישראל.
2. האווירה -
רק בליגה הלאומית קיימים הסיבובים המרוכזים היוצרים אווירת שחמט ייחודית!
3. הכמות -
השנה נטלו חלק במשחקי הליגה הלאומית 95 שחמטאים. בסיבובים המרוכזים נכחו גם פעילי שחמט שונים, קפטנים, ראשי מועדונים וגם צופים רבים יחסית (ביניהם גם ילדים ונערים).
בסה"כ כל סיבוב מרוכז בליגה הלאומית משך אליו הרבה למעלה מ-100 אוהבי שחמט!
4. הספורטיביות -
מכורח הנסיבות התחרות הקבוצתית, להבדיל מתחרות אישית, עוררה עניין וגרמה לשחקנים להתעניין בכל התחרות, ולא רק במשחקיהם שלהם - רק בתחרות כזו יתכן מצב ששחקן בקבוצת תחתית ישפיע ישירות על זהות הזוכה באליפות, כך שכל משחק מעניין וחשוב! (וכל אחד משפיע...)
5. הפרסום -
ואם כבר מדברים, אז הליגה הלאומית היא בין התחרויות המעטות בישראל, בהן המשחקים מתועדים ומפורסמים - דבר המכבד את השחקנים ואת השחמט ומאפשר השארת חותם בהיסטוריה של השחמט, כפי שראוי לעשות עם כל תחרות המכבדת את עצמה!
6. השוויון -
משחקי הליגה הלאומית מאפשרים השגת ציונים לתארים בינלאומיים באופן שווה - להבדיל מתחרות סגורה שבה המארגנים הם הקובעים למי בכלל תינתן ההזדמנות!

ולסיכום, שתי התייחסויות קצרות להודעות ענייניות קודמות-
לגבי הטענה של חגי, שהליגה הלאומית היא מועדון סגור מכיוון שגם שחקנים היורדים ליגה חוזרים בהרכבן של הקבוצות העולות - את האשמה על-כך אין להטיל אלא על הקבוצות המתחזקות, אם הן בוחרות לחזק את שורותיהן בשחקנים היורדים ליגה לעתים קרובות (ואז מדלגים לקבוצה העולה). אולי הדבר רק מוכיח שאותם שחקנים אינם באמת מחזקים את הקבוצות (אלא אם תוצאותיהם טובות משמעותית מיתר חברי הקבוצה), אבל האשמה אינה על הליגה הלאומית או על המבנה שלה...

הטענה של שי, בעד ייצוג מועדון על-ידי קבוצה אחת לכל היותר בליגה הלאומית - הטענה אינה חדשה, אבל אם יורשה לי, אני חושב שזה אינו הפתרון הטוב:
ראשית, אם מועדון מסוים משקיע בשחמט ומסוגל להביא יותר מקבוצה אחת לליגה הלאומית, ועל-ידי כך להאדיר את השחמט המקומי, הרי זה משובח.
שנית, אם רוצים למנוע זאת ממנו, אז אפשר אולי לשנות את מבנה הליגה הארצית - במקום שלושה מחוזות המחולקים גיאוגרפית, ליגה ארצית אחת. כנראה בשיטה שוויצרית. עם סיבובים מרוכזים (ופרסום המשחקים). לא מעניין יותר?

אה, וגם שליחת ליגה א' למד-הכושר הבינלאומי, אם כבר. (הרמה מספיקה, אז למה לא?)

טוב, דיברתי יותר מדי...

דן טרטטוביץ

[Oded Ross]

אתה צריך לדבר לעיתים יותר קרובות

כל הכבוד על העונה המצוינת מבחינה אישית (תיקו עם שני רבי-אמנים ביניהם נבאתי, נצחונות על שני אמנים, 1+ מול ממוצע מד-כושר 150 מעליך!). חבל שלא שיחקת 9 משחקים, בהחלט ייתכן שהיית משיג ציון לאב"ל.
משלוח ליגה א' למד-כושר בינ"ל הוא רעיון יפה. עקרונית לא צריכה להיות בעיה לעשות זאת.
בנוגע לסעיף 5 (הפרסום), אני לא בטוח שניתן היה להגיד את הדברים אלמלא הרצון הטוב שלך ושל אביך...

[GM]

דן,
כתבת יפה מאוד והזדהתי אם כל דבר שכתבת ובדברים לא מעטים דיברת ממש מגרוני.
אהבת השחמט שלך שללא ספק ירשת מאביך ניכרת בדבריך ומקסימה בעיניי.
יש בהחלט ערך לליגה הזו וגם לי היה חלום להיות במסגרת הזו בזכות ובכמו שכתבתי בשנת 2010 קבוצתי זכתה באליפות הליגה הארצית דרום וכך הגענו לליגה הבכירה. מכיוון שרצינו כולנו להיות חלק מהחוויה חיזקנו את הקבוצה בשחקן אחד מחו"ל (תלמיד הודי של אלון גרינפלד שהגיע למחנה אימונים בארץ ושילבנו אותו בארבעה מישחקים) ושני שחקני בית חובבים מהמועדון וזאת כדי להבטיח ייצוג במסגרת של 6 לוחות עם 11 סיבובים .
לא היו לנו אשליות לגבי השרדות והיינו לרוב שק חבטות אבל עדיין תיקו של יואב לדרר עם מקסים רודשטיין, ניב פלגי עם אברוך וסופר או נצחון שלי על צייטלין היו שווים ומהווים עבורי חוויה בלתי נשכחת. גם ניצחון קבוצתי בודד על קבוצה בכירה בליגה נתן לנו ליום אחד תחושה אמיתית של סינדרלה.

[IC]

דן, כתבת יפה ולעניין, בהחלט מעניין לשמוע את הזווית האישית המיוחדת שלך.

בנוסף מגיע לך המון קרדיט על הקלדת המשחקים, פעולה שצריכה להיות די טריוויאלית מקבלת בישראל סיבוכיות מרשימה. (אני עדיין לא מבין למה לא מחלקים טפסים כפולים גם למשחקים הלא מרוכזים, ושולחים את כל המשחקים לפידה)

לדעתי הליגה הלאומית היא בסה"כ כר גידול נוח לכל הבעיות שקיימות בשחמט הישראלי, היא לא גורמת לבעיות, והיא לא תחלץ מבעיות, מצד אחד מתפרנסים ממנה לא מעט מקצוענים, ומצד שני הערך שלה הוא סובייקטיבי לחלוטין, ולאליפות אין בעצם משקל כלכלי או קיומי, רק הרצון לזכות בה, שהוא נחמד אבל פשוט יקר.

חגי, אני מבין את הזווית שלך, אבל התלונות שלך נשמעות קצת שטחיות, הרי ידעת מה התקציב הדרוש כדי להלחם על הישארות בליגה, ולדעתי להשאר עם כל שחקני הבית ולרדת זה בסדר גמור, אבל להביא שחקן וחצי לחיזוק ועדיין לרדת זו כבר חלמאות, אם כבר פותחים את הארנק אז לפתוח, ואם מחליטים שלא, אז זה גם בסדר גמור ולקדם כמה שיותר צעירים ולתת הזדמנות למי שמוכן לקחת אותה, אי אפשר גם להביא קצת חיזוק וגם להתלונן שהוא לא מספיק, זה פשוט ניהול קבוצה לא הגיוני. ברור לי שתג המחיר על קבוצה בליגה לאומית הוא גבוה מידי, אבל בדיוק בגלל זה הרבה מועדונים לא צריכים לשאוף לשם בכלל לדעתי, הרי זה שמועדון כמו הרצליה מחזיק קבוצה בלאומית בהשקעה ניכרת מה זה נותן למועדון?! לא ברור במיוחד, אבל זו דרך לגיטימית להשקיע את התקציב, כמו שיש דרכים אחרות, אם המחיר שרב אמן דורש למשחק נראה לך גבוה מידי בהשוואה ליום מדריך אתה יכול להשאר בארצית, או לעלות ולרדת, ולהשקיע את כל המשאבים בהדרכה, עם הזמן יגדלו שחקנים צעירים, והם ידחפו את המועדון קדימה.

[Uri Blass]

אלקנה לא נשארה עם שחקני הבית ,ולמעשה מי שהעלה אותה ללאומית גם לא היו שחקני הבית.

חוץ מזה לדעתי אין צורך ברבי אמנים כדי להשאר בלאומית,ואני מאמין למשל שקבוצה שמציבה תמיד 6 שחקנים מתוך ההרכב הבא היתה נשארת בלאומית בהסתברות של יותר מ50 אחוז.

1)מיכאל זסלבסקי
2)אסף גבעון
3)דני ראזניקוב
4)ניצן שטיינברג
5)אילון נקר
6)יאן גלבורד
7)חנן מרדכי

[שמוליק]

אורי , מבלי לפגוע בכל הנ"ל , כותב ההודעה שמעליך הוא גם אינו רב אמן ( לפחות בינתיים ... ) ושחקן לא רע בפני עצמו ...

[Uri Blass]

ישראל כספי בהחלט שחקן לא רע,ומד כושרו גבוה יותר מכל שחקני הרשימה שהבאתי.

הרשימה שהבאתי מתבססת על צעירים במדי כושר 2350-2450

[חגי פרנק]

.

חגי, אני מבין את הזווית שלך, אבל התלונות שלך נשמעות קצת שטחיות, הרי ידעת מה התקציב הדרוש כדי להלחם על הישארות בליגה, ולדעתי להישאר עם כל שחקני הבית ולרדת זה בסדר גמור, אבל להביא שחקן וחצי לחיזוק ועדיין לרדת זו כבר חלמאות, אם כבר פותחים את הארנק אז לפתוח, ואם מחליטים שלא, אז זה גם בסדר גמור ולקדם כמה שיותר צעירים ולתת הזדמנות למי שמוכן לקחת אותה, אי אפשר גם להביא קצת חיזוק וגם להתלונן שהוא לא מספיק, זה פשוט ניהול קבוצה לא הגיוני. ברור לי שתג המחיר על קבוצה בליגה לאומית הוא גבוה מידי, אבל בדיוק בגלל זה הרבה מועדונים לא צריכים לשאוף לשם בכלל לדעתי, הרי זה שמועדון כמו הרצליה מחזיק קבוצה בלאומית בהשקעה ניכרת מה זה נותן למועדון?! לא ברור במיוחד, אבל זו דרך לגיטימית להשקיע את התקציב, כמו שיש דרכים אחרות, אם המחיר שרב אמן דורש למשחק נראה לך גבוה מידי בהשוואה ליום מדריך אתה יכול להישאר בארצית, או לעלות ולרדת, ולהשקיע את כל המשאבים בהדרכה, עם הזמן יגדלו שחקנים צעירים, והם ידחפו את המועדון קדימה.

ישראל אני מסכים שהטענות שלי לא לחלוטין רציונאליות. יש בהן הרבה מימד אמוציונאלי. הדבר נובע מהשקעה עצומה שלי לנהל את הקבוצה הזאת והתוצאה עגומה מבחינתי. גם העובדה שלא נתנו לנו לעשות סבוב מרוכז באלקנה במסגרת חגיגות פתיחת המועדון החדש מתסכלת אותי. זה היה אחד החלומות שלי.
אני פתחתי את קבוצה מס' 395 בליגה ד' ב1990 וליוויתי אותה במשך 22 שנים עד הלאומית. היה לי קשה לחוות את כל ההפסדים.

לגבי ההרכב. תכננתי אותו בהנחה שאהרון בגרטיוני(שאתו עלינו) משחק את כל המשחקים ואני משוכנע שאתו היינו נשארים. לצערי הנושא הסתבך ולבסוף העליה שלו התעכבה. בלעדיו היה לנו מאד קשה.
למרות זאת לדעתי היה לנו סיכוי להשאר. בהפרש הנק' הנוכחי זה נראה לא סביר אבל למעשה כדי להשאר צריך לנצח 3 קבוצות. אנחנו נצחנו את נתניה והיינו מאד קרובים לנצחון על פורת בסבוב 9. סיימנו בתיקו 3-3 אבל לקראת הסוף היה לנו יתרון ברור בלוחות 2 ו3. גבריאל פיספס זכיה בסיום וסיים בתיקו מצער. נדבורה עם רגלי עובר מוגן שיחק על נצחון מול ג'ירקה. לנו היה ברור שג'ירקה מתפרק תוך מספר מסעים אבל הוא נלחם בצורה מעוררת כבוד עד סמוך לשבת ולנדבורה לא הייתה ברירה אלה להציע תיקו. גם ככה הגעתי הביתה רק 5 דקות לפני כניסת השבת אחרי שהסעתי את נדבורה לאריאל.

הייתה לנו עוד בעיה מול "פורת" שתכננו חילופים של לוחות 1 ו2 ושל 3 ו4 ולפי זה התכוננו למשחק(צבעים ויריבים) אבל פורת טענו שלא הגשנו הרכב בזמן והכריחו אותנו (בצדק מבחינתם) להחליף חזרה. זה כבר עניין של חוסר ניסיון בליגה ועכשיו אנחנו יודעים שצריך להגיש הרכב עד 10:00 למרות שהסיבוב החל הרבה יותר מאוחר.

עוד חצי נקודה הייתה מביאה אותנו לניצחון על פורת כולל בונוס ואז היינו מגיעים לסבוב האחרון עם צורך בניצחון מינימאלי על ת"א בכדי להשאר. הפספוס של חצי הנק' מול פורת הביא אותנו לצורך לנצח 5.5-0.5 את ת"א ולכן כל השחקנים קבלו הנחייה לנסות לנצח בכוח מה שלא כ"כ הצליח.


בכל מקרה אם עשינו תיקו עם קבוצה שנשארה והיינו קרובים לניצחון עליה אז ההרכב שלנו היה בהחלט לגיטימי. אגב ישראל. אורטובסקי הוא לא שחקן חיזוק זר. הוא אימן באלקנה שנים רבות וחיכה ליום שבו הוא יוכל להצטרף אלינו בליגה. מיכאל אמר לי שהוא רואה את עצמו כ"שחקן של אלקנה". הוא שמח מאד לענוד את המדים של אלקנה ->הכיפה. מעטים יודעים אבל כשעברו 40 המסעים של דוחק הזמן הוא ניגש לנדבורה וביקש להניח תפילין.
אלקנה היא קבוצה דתית וככזו השחקנים שלה הם רובם ככולם שומרי מסורת. אנחנו לא מקבלים כל אחד לקבוצה כי יש לנו יחודיות מסוימת ובזה הקסם שלנו.
אני מאמין שאלקנה עוד תשוב ללאומית ומקווה שעד אז אילן, צחי, שילה ואריה ישתפרו משמעותית וגם אהרון יחזור אלינו וביחד עם המלאכים גבריאל , מיכאל ומישאל נוכל להצליח בגדול. לא שכחתי כמובן את גרגורי הלוי שמספק לנו את היציבות.
בקיצור, ישראל. אנחנו נפגש מחדש בלאומית כשאתה תהיה ב"ה רב אמן ואלקנה תהיה קבוצה בשלה יותר ומנוסה יותר. אמן.